תחומים רבים בענייני גירושין יכולים לקבל תוצאה הפוכה תלוי לאיזו ערכאה משפטית מחליטים לפנות. זאת אומרת, התוצאה יכולה להיות שונה אם פונים אל בית המשפט לענייני משפחה או אם מחליטים לפנות אל בית הדין הרבני.
בית המשפט לענייני משפחה עובד תחת חוקים אוניברסאליים ויותר קשוב לשינויים אשר קורים בחברה אל מול בית הדין הרבני אשר נתמך בהחלטות שלו על חוקים מן התורה. ממבט ראשון ניתן להבין כי לגבר מומלץ לפנות אל בית הדין הרבני ולאישה מומלץ לפנות אל בית המשפט לענייני משפחה, אך אין זה כך תמיד.
ישנם נושאים אשר הבחירה הינה ברורה אך ישנם נושאים אשר אי אפשר לדעת באיזה צד יתמוך השופט. אחד מן התחומים אשר ידועים בבירור כעדיפים על הגבר לפנות אל בית הדין הרבני הוא מזונות ילדים. לפי בית הדין הרבני רוב הסיכויים כל הגבר לא יוכרח לשלם דמי מזונות לאישה. לכן במקרים הללו האישה צריכה למהר עם העתירה של תשלום דמי מזונות ולפנות איתה אל בית המשפט לענייני משפחה.
בסמכות הזו הגבר יחויב לשלם דמי מזונות כל חודש והעניין של דמי מזונות גם קבוע בחוק אז כל אי תשלום או התחמקות כלשהי מהעברת דמי מזונות אל האישה בתאריך ובסכום מסוים אשר נקבעו מראש יכולים לגרור קבלת קנס ואף כניסה לבית סוהר.
דמי מזונות הינו סכום אשר נקבע על פי כמות הילדים. עד גיל שמונה עשרה, הגבר מחויב לשלם דמי מזונות כל חודש לאישה בכדי לתמוך בה בכל הצרכים ההכרחיים אשר היא צריכה להעניק לילדים המשותפים שלהם, כמו לדוגמא: חינוך, צרכים הכרחיים, ביגוד והנעלה, קורת גג, מזון ושתייה ועוד.
לאחר גיל שמונה עשרה הגבר מחויב לשלם שליש מהסכום אשר נקבע בהסכם כל עוד הילד נמצא בשירות צבאי סדיר או בלימודי המשך במוסד להשכלה גבוהה, כמו מכללה או אוניברסיטה. צרכים לא הכרחיים משולמים על ידי שני ההורים ולאחר גיל שמונה עשרה שני ההורים מחלקים ביניהם את החשבונות השונים אשר קשורים להווה של הילד וכן בשביל לדאוג לעתידו מבחינה כספית.
אלי גולדמן
